להיות או לא להיות – לבד

הגליון האחרון של "ליידי גלובס" מדבר בשבחי ה"לבד". "הרבה אנשים, קולות וגירויים הם הסחת דעת אדירה" אומרת ורד שרון ריבלין, כשהיא מצפה לסופ"ש הרגוע שלה עם התה והלימון והספרים הישנים.

גם אני נהנית מהלבד שלי, וצורכת אותו בשפע. לקרוא. לכתוב. לחשוב. להנות מהלבד שלך עם עצמך. כי בעצם, רק כשאתה לבד אתה יכול להיות ב 100% אתה. בלי מסכות, בלי זיופים, בלי התפשרויות. פשוט אתה. אוהב סרטי בורקס, או סרטים כחולים, אוהב לשתות קפה נמס של פעם בשלוקים גדולים.

"אדם בתוך עצמו הוא גר.
לפעמים עצוב או מר הוא,
לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת
לקבל מכר
אבל, אבל לרוב,
אדם בתוך עצמו נסגר". (שלום חנוך)

אבל מה עם המכר הזה הופך לחבר טוב? חבר קרוב? כזה שגם איתו אפשר להוריד את המסכות, את הזיופים, כזה שמקבל אותך כמו שאתה גם כששניכם עייפים. עם הטרנינג המטופש והחורים בגרביים, עם הדברים שהוא אוהב בך אבל גם עם אלה שפחות. וגם כשקשה הוא לא ממהר להזדכות. ואז ל"ביחד" יש איזה ערך מוסף "מיוחד". ובמקרה או שלא גם שתי המילים האלה ממש קרובות. להמשיך לקרוא

שנה חדשה – משאלות חדשות

בדיוק לפני שנה, לקראת השנה החדשה, חשבתי שזאת הזדמנות מצוינת להכין לעצמי מן רשימה כזאת של 10 דברים שהייתי רוצה לעשות השנה.

מבחינתי, זה בדיוק הזמן לעשות צ'ק ליסט, לסמן וי על ההצלחות ולהגדיר לעצמי את המטרות הבאות. (למשל מטרה מס' 2 הוגשמה במלואה בבלוג הזה שאתם קוראים עכשיו..). ואם עבורכם זו תהיה       השראה לכתוב את הרשימה שלכם, דייני.

השלב הראשון בלהכין רשימה כזאת היא קודם כל לקיים עם עצמך איזה דיון פנימי, שזה כבר שווה הרבה, דיון שמחייב אותך להתמקד בדברים היותר חשובים, שהרי יש עשרות דברים שאני רוצה לעשות השנה, ולהבחין בין עיקר וטפל (לסדר את הארון אף פעם כנראה לא יכנס לרשימה שלי..)
וחוץ מזה, בעולם השגי כמו זה שאנחנו חיים בו, שבו אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן: מה עשינו, מה הספקנו, איך הצלחנו, כמה שגינו, איפה טעינו, וכו' וכו', אז ככה בשביל הנוחות, שבסוף השנה יהיה אפשר להוציא את הרשימה, לעשות איזה צ'ק ליסט קטן על השנה שחלפה, ולא רק בשביל לסמן וי, אלא אפילו בשביל לקבל מושג, באיזה מקום היינו בתחילת השנה, למה שאפנו, למה ייחלנו – ומה באמת קרה.

אז הנה הרשימה שלי: להמשיך לקרוא

איך לגדל ילד מצליח? הורות זה לא משחק ילדים.

הסדרה "איך להצליח בשישה שיעורים" של פרופ' יורם יובל ורונאל פישל בהפקת "ארצה הפקות" היא קודם כל סדרה טובה. בניגוד לשאר התוכניות שיש בטלויזיה היא מעניינת, היא קולחת, וגם כשהיא גולשת לגבולות הצהוב היא עדיין מצליחה לגרום לך לחשוב. וזה כבר המון. לגבי המסקנות, שנאמרות אגב בצורה קצת נחרצת מדי לטעמי יש לי הרבה ספקות, אבל זה כמובן עניין של טעם אישי.

אני צפיתי בפרק הראשון "איך לגדל ילד מצליח" עם בני בן ה- 13 (ותודה לאבא שלי, שהמליץ). לגמרי שעת איכות מומלצת, ואם תקחו בחשבון עוד חצי שעה דיון משפחתי על התוכנית, זה לבדו עונה בעיני על השאלה: "איך לגדל ילד מצליח?".. להמשיך לקרוא

רצתי, רצתי, ואפילו נהנתי. (או איך רצתי לראשונה בחיי 10 ק"מ)

זה התחיל לפני חודשיים. מודעה להרשמה למרוץ הלילה של ניקי 2011. שמעתי שזה אחלה ארוע. כמו מסיבה. ואני אוהבת מסיבות ידועה. ועוד כאלה שמתחילות בשמונה בערב בכלל.

אז אמרתי לעצמי: למה לא? אז מה אם לא רצתי בחיים יותר מ- 20 ריצות? אז מה אם לא רצתי בחיים יותר מ- 5 ק"מ? אז מה אם אני שונאת לרוץ?? יש המון זמן. אפשר להתאמן.

והזמן כמובן עבר. אבל מה, לא הספקתי. להתאמן אני מתכוונת. כי היה ספטמבר ולא יצא, ואח"כ היה תאילנד, וברור שלא יצא, וככה די נגוזה השאיפה לרוץ. להמשיך לקרוא

"מעושרות" או לא להיות? – עדיף שלא.

עוד שיא של מציצנות נשבר. עוד שיא של וולגריות.

כמה עוד נמוך אפשר לרדת?

זה התחיל מאנשים שיש להם כשרון מיוחד כמו שירה, או ריקוד או אפילו בישול,

זה המשיך עם אנשים די מעניינים שהתחברו למצלמת וידאו קטנה וחלקו הגיגים כמו גם את חייהם עם כל מי שרק רצה לראות.

והמשיך גם עם אנשים שאין להם כלום חוץ מהכמיהה הבלתי נשלטת לאור הזרקורים, בשבילה הסכימו להכלא לחודש בוילה מוקפת מצלמות, ועכשיו זה. מעושרות. בערוץ 10. אי אפשר שלא להבחין בדמיון לשם של "מחוברות". רק שכאן הן גם עשירות. ואם ניתן היה לנסות ולהבין שמה שגרם למחוברות להתחבר למצלמה היה הצורך שלהן להתפרסם וכתוצאה להפוך לעשירות, הרי שכאן זה כבר בכלל לא ברור. להמשיך לקרוא