סליחה

unnamed (3)סליחה,
אפשר לבקש סליחה?
כן בבקשה
הגעת למקום הנכון
אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש
ממי תרצי לבקש סליחה?
סליחה, לא הבנתי
"מהמקום"?
"מחברו"?
אה נכון את צודקת
"מחברו"
כלומר מחבריי
סליחות שבין האדם לחברו זה באשנב חמש
אוף יש שם תור נורא ארוך
אז תשלחי סמס

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בלוג |

צבע החלב / נל ליישון

unnamed (10)כשהתחלתי לקרוא את "צבע החלב" זה נשמע לי כמו ״בית קטן בערבה״ – גירסת האימה.
מרי היא ילדה צולעת שחיה עם המשפחה שלה בחוה כפרית קטנה אי שם ב 1831.
יש לה שמלה אחת מלוכלכת.
היא אוכלת לחם וקצת גבינה.
היא עובדת בפרך מהזריחה ועד אחרי השקיעה.
היא ישנה עם ארבע אחיותיה באותה מיטה ולא יודעת מה זאת שמיכה.
אבא שלה מרביץ לה בכל הזדמנות ואמא שלה אף פעם לא מרוצה.
אבל בכל זאת היא מאושרת.
וכשפעם אחת האחיות שלה גונבות רגע אחד של שקט ושואלות אותה מה החלום שלה – היא חושבת וחושבת ולא מצליחה. אין לה חלום. אלו החיים שלה והיא מרוצה.
אבל את הספר שלה היא כותבת בגוף ראשון, אחרי שאבא שלה מוכר אותה לכומר המקומי, כדי שתעזור לו לטפל באשתו החולה.

“זה הספר שלי ואני כותבת אותו עם היד שלי. אני לא אוהבת לספר לכם את כל זה. יש דברים שאני לא רוצה להגיד. אבל אמרתי לעצמי שאני יספר לכם את כל מה שקרה. אמרתי שאני יספר הכל ובגלל זה אני חייבת לעשות את זה. אני לא מאוד גבוהה והשיער שלי בצבע החלב. השם שלי זה מרי ולמדתי איך לכתוב אותו: מ — ר — י. ככה כותבים אותו”.
מרי היא ילדה בורה וחסרת כל השכלה אבל פקחית וחדת לשון ואבחנה. והיא חייבת לספר לכם את הסיפור שלה. היא חייבת להעלות אותו על הכתב לפני שימוג ויעלם ביחד איתה. ואתם חייבים לקרוא אותו. אתם פשוט חייבים. גם אם הוא מוגש בשפה עילגת ומשובשת (וזה המקום למחיאות כפיים למתרגמת רותם עטר).

יותר מזה אני לא יכולה לספר לכם מבלי לפגום בעונג הצרוף של הקריאה שמהול כל הזמן בכאב חד שמפלח את הבטן.

אבל אתם חייבים לקרוא אותו. את הסיפור שלה. מבטיחה לכם שהוא ישאר אתכם הרבה אחרי שתסיימו אותו. מבטיחה.

להמשיך לקרוא

שרוכים / דומניקו סטרנונה

unnamed (2)אישה שבעלה עוזב אותה בשביל אישה אחרת מבקשת שיחזור אליה. שלא ינטוש אותה ואת שני הילדים שלהם. ״אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך.״ היא אומרת במשפט שפותח את הספר, אחר כך נקבל גם את הגירסה שלו למה שהיה.

ספרו הקטן של הסופר האיטלקי דומניקו סטרנונה, שאי אפשר לא למצוא בו הקבלה לספרה של אלנה פרנטה "ימי הנטישה", שואב אותך למציאות מדכאת של חיי נישואין כושלים שבהם שני אנשים לא מאושרים טובעים בשגרה המשעממת של חיי היום יום, אך בעוד הוא מנסה להמלט על נפשו ולחפש את הניצוץ בעיניים שהוא אפילו לא זוכר את קיומו, היא נאבקת לאחוז בו מהפחד.. שמה? ממה בעצם היא כל כך פוחדת? להשאר לבד? לפגוע בילדים? להמשיך לקרוא

יונתן אגסי הציל את חיי

הורד״יונתן אגסי הציל את חיי״ הוא סרט דוקומנטרי של תומר היימן. אחד הבמאים הדוקומנטריים הכי מוערכים בארץ. בעיני הוא הסרט הכי טוב שלו.

הוא גם אחד הסרטים הקשים שראיתי. בוטה. מטלטל. חשוף. ואני לא מדברת רק על הסצנות של הבולבולים המשופשפים.

יונתן אגסי הוא שחקן הפורנו המצליח ביותר בעולם. הוא גם נער ליווי. כשתומר בא להפגש איתו לראשונה הוא פתח לו את הדלת ערום עם מגבת קטנטנה על הזין ושאל אותו אם הוא משלם בשקלים או בדולרים. יונתן אגסי אומר לאחותו שהוא לא זונה. הוא יותר ג׳וליה רוברטס ב״אישה יפה״. להמשיך לקרוא

רודוס – לא מה שחשבתם (וכן- אי שווה ביותר)

unnamed (10)רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר.

מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס, שמצטייר כאי לא אותנטי ועמוס תיירים.

אבל אם תפסחו על רודוס – אתם ממש טועים!

כי רודוס זה לא בדיוק מה שאתם חושבים.

נחמד לדעת שהאי נקרא רודוס בגלל המפגש בין הנימפה רודה לאל השמש הליוס, שהתקיים בו, ולכן הוא גם ידוע כ"אי השמש".

מדובר אמנם באי גדול ומתוייר, אבל אם מתרחקים אפילו קצת מהעיר הגדולה אפשר למצוא המון חופים קסומים, חלקם ממש סודיים גועיירות ציוריות והמון דברים לגלות. להמשיך לקרוא