
בלונים לא פורחים באויר – מוזאון ישראל בירושלים
להגיד שאני אוהבת את מוזאון ישראל בירושליים, זה לא ייחודי, וגם לא ממש מפתיע, אבל להגיד שהתערוכות שאני תמיד הכי נהנית מהם שייכות לאגף הנוער,

להגיד שאני אוהבת את מוזאון ישראל בירושליים, זה לא ייחודי, וגם לא ממש מפתיע, אבל להגיד שהתערוכות שאני תמיד הכי נהנית מהם שייכות לאגף הנוער,

פסטיבל דוקאביב ה-17 שיפתח ב 07.05 הצליח להשיג את הסרטים הכי הכי חמים ומדוברים של השנה החולפת, וכבר נחשב לאחד הפסטיבלים הדוקומנטריים השווים בעולם. כמו

פסח הוא חג החירות. החג שבו יצאנו מעבדות לחירות, שבו השתחררנו מעולם של כובשינו ויצאנו לדרך חדשה, לחפש לנו את ארצנו הקדושה. אז אמנם ארץ

אביב הגיע, פסח בא, וגם החופשה, שלכבודה אני מתחדשת בספרים חדשים. אין המון דברים שמשמחים אותי כמו ספרים חדשים. הריח המיוחד שיש רק לספר חדש,

המון תערוכות חדשות ושוות נפתחות בימים אלו. הנה החמש שאסור לכם לפספס.

אי אפשר בלי משהו מתוק לפסח, שאפשר להגיש בארוחת החג, אבל שיהיה כל כך טעים, שאי אפשר יהיה להאמין שהוא כשר לפסח, וכולם יתעלפו, ויביטו

אי אפשר בלי משהו מתוק לפסח, שאפשר להגיש בארוחת החג, אבל שיהיה כל כך טעים, שאי אפשר יהיה להאמין שהוא כשר לפסח, וכולם יתעלפו, ויביטו

לא יודעת למה, אבל המון דברים מעניינים קורים היום בתל אביב. ממש חבל שאי אפשר לעשות את כולם כי מדובר במקבץ שווה במיוחד אז חייבים

מהי אובססיה? אובססיה מוגדרת כשגעון לדבר אחד, מחשבה, רגש או התעסקות כפייתית החוזרת כל הזמן. ביום יום אנחנו משתמשים במונח בדר”כ כדי לתאר תחושות מאוד

ע”פ ההיררכיה של הטבע, המבוגרים לעולם ידעו טוב יותר מהילדים, ולכן הם המחנכים, הם מורי הדרך, הם הפוסקים האחרונים. בדרך כלל אין על זה עוררין.

אחרי שקצרה כל כך הרבה מחמאות, אמרתי לסיגל שהיא חייבת לתת לי את המתכון. ולקראת סוף החורף, או לקראת הגשם, עזבו את המזג אויר, זו

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה. אני קמה בבוקר השמש

ווינסטון צ’רצ’יל אמר פעם שאיש לא תרם לניצחון על הנאצים יותר מאלן טיורינג. חבל שאף אחד לא ידע עד לפני כמה שנים מי זה אלן

בסוף השבוע עלה לאקרנים סרטו המדובר וזוכה הפרסים של אסף קורמן ״את לי לילה״. הסרט הוא סיפור משפחתי שמבוסס על סיפור משפחתי. הבמאי קורמן נשוי

פעילויות שוות עם הילדים לא פשוט למצוא. פעילויות שוות עם הילדים בחורף, בכלל. כי בקיץ אפשר ללכת לפארקים וגני שעשועים ולונה פארקים, אבל בחורף?? אבל

סיומה של שנה אזרחית הוא לא זמן לחשבונות נפש, אבל בהחלט זמן טוב לסיכומים. במהלך השנה נולד לבלוג שלי אח קטן בדמות עמוד האינסטגרם 1life_experience

עם הספרים של זיקית יש לי מערכת יחסים מורכבת. היא התחילה נהדר עם “פרנסוס על גלגלים” ועם “האדון שנפל לים” אבל יצרה אצלי ציפיות גבוהות

שוב מגיע החג הנורא הזה עם הנרות והאורות והניסים והנפלאות, ונס פך השמן כמובן. מתה על החג הזה. הבעיה היא שהנס היחיד שיקרה כאן השנה

מזמן מזמן הבן שלי הכמעט בן 16 לא התארח כאן. לכן נורא שמחתי לשמוע שהוא חזר. אמנם לביקור קצר. קצת פחות שמחתי שהוא הגיע בשביל

הדר, שהיא הקוסמטיקאית האלופה שלי, היא גם בשלנית אלופה, וכל הזמן שולפת לי מתכונים קלים ומנצחים מהשרוול. כמו העוגה הזאת שגם מכינים בחמש דקות, וגם

נכון שאני תמיד מחפשת דברים מגניבים שאפשר לעשות עם הילדים? וכשקטנים זה יותר קל, אבל כשהם מתבגרים? ועם בנות זה יותר קל אבל כשהם בנים?

התערוכה של האמנית הידועה ניקי דה סנט פאל שראיתי השבוע בגרנד פאלה בפריז, הציפה בי מגוון רחב של רגשות, אבל בעיקר היממה אותי. מי שישבה לי

כן, גם אני התאהבתי באלמה דישי כשראיתי אותה בסדרה שאולי צריך לקרוא לה “אישה חשובה מאוד”. אהבתי כל כך את התפקיד שלה שם. את הבטחון

פריז מפוצצת בתערוכות מצויינות עכשיו, אז קבלו 5 מתוכן, אבל חובה:

3 שנים ליווה הדוקומנטריסט נפתלי גליקסברג את הנשיא שמעון פרס, ברגעים חשובים וממלכתיים אבל גם ברגעים אינטימיים. הסרט “להיות שמעון פרס” שיוקרן ביום ראשון בערוץ

אתמול ראיתי את הסרט הצרפתי ״המנצחים״ שחשוד בנפילה לכל הקלישאות השחוקות: מערכת היחסים המורכבת והכואבת של אב ובנו הלוקה בשיתוק מוחין, עומדת בפני תפנית כשהבן

אני לא בדיוק יודעת איך להגיד לכם את זה, אבל הגענו לגיל שהגיל הוא כבר ממש לא צחוק. אמנם אנחנו ממש משתדלים להראות צעירים, להרגיש

פסטיבל הפסנתר שהסתיים השבוע, היה אחד המוצלחים של השנים האחרונות. אולי בגלל שגדל והתבגר, וכבר למד מה הוא יכול להיות, ומה לעולם כבר לא יהיה.

אני לא יודעת אם זה במקרה או לא, אבל שני ארועי התרבות והאמנות האהובים עלי ביותר, מתקיימים השנה באותו סוף שבוע. על יריד צבע טרי

צבע טרי 7, אחד הארועים הכי שווים וחשובים בסצנת האמנות המקומית יפתח מחר לקהל הרחב. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהגעתי ליריד צבע טרי, זה

תגידו רגע, כמה שעות הילדים שלכם יושבים מול המחשב ביום? שעה? שעתיים? חמש? ומה הם עושים שם מול המחשב בכלל? משוטטים בויקיפדיה? קוראים על נושאים

שבוע עמוס וגדוש במלא ארועי תרבות מעניינים ומרגשים שמחברים בין איימי ווינהאוס, כרמל אילן, ערסים ופרחות, בועז כהן ופול מקרטני.ההנה הבחירות שלי:

“יש ארבעה סוגים של אנשים שאסור לסמוך עליהם בשום נסיבות: אנשים שיש להם זקן בלי שפם, אנשים שיש להם שפם בלי זקן, אנשים שפעם גרו

אחרי החגים הגיע וזה סימן שהגיע הזמן לחזור לשגרה הכוללת אימוני כושר ותזונה קצת פחות אקראית וקצת יותר מסודרת ומזינה. אז סיגל הביאה לי את

אז נכון שסוכות מתקרב, אבל מעבר לפסטיבלים שכולם מכירים, יש עוד המון דברים נפלאים לראות השבוע: את אלון עדר, אריק איינשטיין, ארז טל, ניק קייב

האמת שאני בחורה די צנועה. תשאלו את כל מי שמכיר אותי. וכשחשבתי מה אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה, החלטתי השנה ללכת בקטן. שהרי תמיד אני

באחד האיחולים שלי לעצמי לשנה החדשה בבלוג הקודם, כתבתי שאני רוצה לשמוע לפחות שיר אחד חדש ביום. אין כמו לשמוע שיר חדש ולהתרגש, להקשיב למילים

עוד אחד מהאיחולים שלי לעצמי לשנה החדשה הוא לקרוא המון ספרים. רצוי טובים. הערה שקיבלתי לא מזמן מאחד מקוראי הבלוג הזה הסבה את תשומת ליבי

ספר חדש של דייויד גרוסמן על סוס אחד שנכנס לבר?? על הופעת סטנדאפ במרתף בנתניה? בלי מוות? בלי כאב שחודר לעצמות? כבר כשקראתי את ההקדמה

מכירים את הארועים האלה שכל אחד מביא משהו אבל מנה אחת גונבת את כל ההצגה, כולל מחיאות כפיים, שריקות התפעלות וריבים על החתיכה האחרונה?? אז

אני רוצה לצעוק. אני רוצה לזעוק. אני רוצה למחות. נגד מי? נגד עצמי! או ליתר דיוק נגד התופעה הזו שנקראת קבוצות ווטסאפ, שממלאות לי את

אין כמו פריז. אין כמו פריז בסתיו. אין כמו פריז בסתיו של יום שמש מהמם. קבלו עשרה דברים קטנים שאפשר לעשות ביום אחד בפריז, ושיעשו

את חיבתי להרצאות של טד אתם בטח כבר מכירים, ואת זאת הייתי רוצה שכל אחד ישמע. זאק איברהים הוא בנו של טרוריסט, שהתחנך בילדותו לשפוט

ואם אנחנו כבר מדברים על ספרד, קבלו את המשקה הלאומי, הסנגריה, שיש לה שלל גרסאות, החל מהאדומה הקלאסית, ועד לבנה ומבעבעת, אבל בכל תצורותיה, היא

חברתי שלי שלחה אותי לראות את ההצגה “רודף העפיפונים” של בוגרי שנה ג’ בסטודיו של יורם לוינשטיין. היא הבטיחה לי “חוויה בלתי נשכחת” וגם קיימה.

אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון

רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי