
עוגת משמשים קייצית ויפיפיה
שבת בבוקר יום יפה, אבא עושה המון קפה, ואמא מכינה מאפה. משמשים. כי קייץ. ושמש. והשילוב של החמוץ עם המתוק עושה התרגשות בפה. ויש גם

שבת בבוקר יום יפה, אבא עושה המון קפה, ואמא מכינה מאפה. משמשים. כי קייץ. ושמש. והשילוב של החמוץ עם המתוק עושה התרגשות בפה. ויש גם

אז נסענו ללונדון. אמא בת 40 והרבה וילדה בת קצת פחות מעשר. נסיעת אחד על אחד עם ילד אחד. כל פעם שאני עושה את זה

החיפוש אחר התחפושת האולטימטיבית לפורים, גרם לי להרהורים. כי מה בסך הכל אישה רוצה להיות בפורים. המון דברים. אז אחרי שהסתיימו ההרהורים והגיע הזמן לסיכומים,
אחרי שהעוגת ביסקוויטים של דנה (בת 9) שוב קצרה אתמול מחמאות, בקרב הילדים אבל גם המבוגרים, הנה המתכון המדויק, כולל הסודות הקטנים שבפנים. אצלנו בבית

במסגרת שיטוטיי הרבים בשדות האמנות השונים לעיתים קרובות אני נתקלת בכשרונות יוצאי דופן. אבל לעיתים יותר רחוקות אני נתקלת בכשרון יוצא דופן בשילוב עם השגים

יום האישה הבינלאומי שחל השבוע (ב- 08.03) הוא בערך היום הפמיניסיטי הכי לא פמיניסטי שיש. במקור זה היה היום שבו ערכו נשים מחאות על זכויותיהן

עזבו אתכן רגע מפמיניזם, בסוף בסוף כולנו רוצות להיות בשלניות על. קצת לפני או אחרי הרצון להיות כוסיות על, ובלי קשר להיותנו נשות קריירה, בנות

אתמול, שנייה לפני שמסתיים פסטיבל דוקאביב ראינו את סרטו של השחקן והבמאי רז דגן “השאמן האחרון”. נראה לי שכמעט כל מי שמילא את האולם עד

לרגל יום האהבה, וגם לרגל יום המשפחה שחל באותו שבוע בסמיכות מפתיעה, החלטתי להעניק לכם מתנה מקורית. עוד מתכון מנצח מהסדנא של סבתא פולה: כדורי

מה זה חדרי בריחה או מילוט, ולמה זה כל כך כייף להנעל לשעה בחדר זר בלי טלפון, ולנסות להחלץ. אילו חדרים הכי טובים? וטיפים למתחילים

ביום שישי אחהצ התקבצנו, חבורת בשלניות מדופלמות, מי יותר ומי פחות (אני) שיודעות להרים כל ארוחה בקלילות, להכין מנות מתוחכמות, לבשל לילדים, וגם למבוגרים, אבל

אחרי ארבע שנים של פעילות בביסטרון הקטנטן והחמוד בשוק לוינסקי, שאף פעם לא היה בו המון מקום אבל תמיד היה בו מקום לכולם, ארזה יהלומה

אני רוצה לחרוג ממנהגי ולשתף אתכם בסיפור שכתבתי. הוא מבוסס על סיפור אמיתי שקרא לי לפני כמה שבועות ביומולדת של הבת שלי. אבל כמנהגם של

לא כולם מבינים את שגעון האינסטגרם, ולמה טוענים שהחליף את הפייסבוק, ולמה צריך לבזבז עליו עוד קצת זמן שאין לנו. אבל אני אוהבת. למרות שאני

בדיוק ביום הראשון של השנה החדשה כשישבתי וכתבתי לעצמי כמה איחולים, והבטחות ומה חשוב, ומה פחות, הגיע אלי המחקר הזה על האושר. שהוא אחד הדברים

“דמיינו אדם. זה יכול להיות כל אחד. אם הייתם יכולים לגעת בו רק פעם אחת, היכן הייתם נוגעים?” זהו הנרטיב המוביל את יצירתו החדשה של

זוהי התערוכה החמישית מתוך האוסף המדהים של יגאל אהובי, הכוללת ציורים, פסלים, מיצבים ועבודות וידיאו של אמנים ישראלים ובינלאומיים, אשר עוסקים בנושא הדיוקן האנושי. תרבות ה”סלפי”

נתחיל מהסוף. המחזה ״המקרה המוזר של הכלב בדעת לילה״ המבוסס על ספרו של מארק האדון הוא מחזה מבריק. נדב נייטס נושא אותו על כתפיו עם משחק

שנה חדשה. חלומות חדשים. הזדמנויות חדשות. הבטחות חדשות לעצמי:

בתערוכה החדשה שלה “רועד” שנפתחה במרכז לאמנות עכשווית CCA, מאיה דוניץ מציגה מיצב ענק דמוי ענן לבן המורכב מ- 10,000 אוזניות. . .

לקח לי כמה ימים לקלוט ולהפנים שבכל פעם שאני עוברת ליד חדרי הילדים המתבגרים שלי אני שומעת מוזיקה קלאסית. ולא סתם מוזיקה קלאסית אלא של

שלום קוראים לי גליה ואני מכורה. לכל מיני דברים. לטלפון שלי בטוח. לאלכוהול? לא יכול להיות. זה לא שאני אלכוהוליסטית או משהו כזה. לא מורידה

“עדות מקומית”, התערוכה האזורית לצילומי עיתונות, מוצגת מידי שנה לצד התערוכה העולמית לצילומי עיתונות. התערוכה של 2015 עלתה בשבוע שעבר במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב.

לדרישת הקהל, הנה המתכון לסשימי טונה ומנגו, שכבר נמאס לי להכין אותו לכל ארוע. הכי בריא, טעים, וגם נראה נפלא. הוכחה נוספת לכך שאני מכינה

גם השבוע יש מלא מלא מה לעשות ומה לראות. תערוכת צילומי החדשות עדות מקומית שכריחה אותנו להסתכל בעיניים של ארועי השנה החולפת, בכורה לאנסמבל בת

גם השבוע יש מלא מלא מה לעשות ומה לראות. דוקו בטלויזיה, מחול בבכורה עולמית, הצגות, מלא הופעות שוות, וגם אחת לציון שנתיים למותו של אריק

בעיתוי מצמרר ממש הושק בתחילת השבוע הספר החדש ״חנות הספרים הקטנה בפריז״. אלי, שהוא תמיד עם היד על הדופק, שלח לי אותו במקום תמונה של

בדיוק היום לפני 40 שנה, ב- 31.10.75 הושמע לראשונה אחד השירים הכי הזויים בהיסטוריה של הרוק/פופ, ובוודאות השיר ההזוי הכי מצליח של כל הזמנים –

כולם יודעים שאין כמעט הופעה/ הצגה/מופע שאני מפספסת. לא באגף המבוגרים ובטח לא באגף הילדים. אבל איכשהוא הצלחתי לפספס את הפסטיגל. ובכל פעם שהנושא עלה

שוב המון דברים לעשות השבוע וגם כמה דברים שחייבים מהר לקנות לשבועות הקרובים:

יומני היקר שלום, השנה היא 2015 אחרי הספירה ורציתי לספר לך על המצאת החשמל. אמנם המציאו אותו הרבה קודם, אז אתה בטח שואל את עצמך

אז נכון שחשבתי ששבוע שעבר היה השיא, אבל גם השבוע יש מלא מלא מה לעשות ומה לראות. הופעות שוות, מלא תערוכות חדשות שנפתחות, וגם כמה

החורף סוף סוף הגיע ואפשר כבר להחליף את הקפה בתה. ועם תה אז חייבים משהו קטן ליד. עדיף שאפשר לטבול. סיגל מפנקת אותי עם בישקוטים

או שאין מה לראות ואין מה לעשות, או שמליון דברים מעניינים מתקיימים באותו שבוע, באותו יום ובאותה שעה, כאילו אין שום תאום בעולם הזה. וזה

המציאות לא להיט לאחרונה. שלא לומר נוראה. מפחידה. משתקת. אין ממש לאן לברוח. אולי בעצם כן. לזכרונות. וגם הבטחתי. אז חייבת לקיים. מסע מצולם לאיים

אז פסטיבל הפסנתר שוב בפתח, ואחרי ההצלחה של שנה שעברה, הוא יתקיים שוב במתחם מוזאון תל אביב. הפסטיבל יפתח ב 21.10 ויארח ב-4 ימים גדושים 250

לקח לי קצת זמן לנחות. להתאפס. להפנים. לעכל. אולי אפילו קצת יותר מקצת. ולא שאפשר בכלל לסכם. אבל ניסיתי. עבורכם ועבור הנכדים. הרי הוא לפניכם:

אין דבר שאני אוהבת יותר מספר טוב. (טוב, אולי יש עוד כמה) ואין דבר שאני אוהבת יותר מלכתוב. (כנ״ל). אז ספר ממש ממש טוב על

שוב סופ”ש מתקרב, ואז ערב חג וחג, אבל הפעם זה סופי ומוחלט. אבל כל סיום הוא התחלה חדשה, והנה אני חוזרת מחופשה ארוכה, וסיגל מפנקת

אחרי 37 שנות רווקות סוערות, שמתוארות בפרוט בספרים רבי המכר ״חוכמת הבייגלה״ ואחרים, שבהן בעיקר שתה, עישן וזיין, וגם רץ לספר לחבר׳ה, הסופר אילן הייטנר

הייתי נותן את כל ימי המחר שלי עבור אתמול אחד.” שרה ג’ניס ג’ופלין, וכך מרגיש גם לורנצו, גיבור הספר ״הזמן שאבד לי״ של פאביו וולו.

אחרי חמישה ימים במדבר המאובק חזרנו לציביליזציה. ברנינגמן היא ללא ספק חוויה מדהימה. לא קלה בכלל אבל מאוד עוצמתית. כזו שמזיזה אותך כמו הרוח לכל
תכירו את כוכב הרוק הפרטי שלי. רק בן 13 אבל כבר יש לו המון דברים בראש. למשל מילים. למשל שירים. ואיך פתאום הוא נולד. בלי

אתם כבר מכירים אותי. פיתחנו סוג של מערכת יחסים. לא בכל המלצה שלי אני אומרת שאתם חייבים. אבל היום אתם חייבים. מוכרחים. לבוא להופעה של

את בלוג האוכל של רותם ליברזון כולם כבר מכירים. ועכשיו היא הולכת להפוך אותו לספר בישול ייחודי, שמשלב, בדיוק כמו בבלוג שלה, מתכונים שאי אפשר

אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון

רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי